נדב שדה הוא גיאוגרף ומתכנן, הבעלים של "שדות - תכנון. תיירות. סביבה"
"והימים ימי קורונה ונטפליקס, אימה בחדשות הערב והמוני בית ישראל מסוגרים בבתיהם" (דברי ימי קורונה)
האנושות, ברובה, נהנית כבר עשרות שנים מתקופת שגשוג ושקט יחסית שנמשכת מסוף מלחמת העולם השנייה, דרך המלחמה הקרה ועד ימינו. נכון שהיו מאז מלחמת העולם השנייה מלחמות (מקומיות ברובן), אירועי רעב גדולים, טרור וכו'. אבל אם משווים את התקופה הזו למאות ואלפי השנים האחרונות, מזהים יציבות פוליטית ושלטונית ומעבר מחברות ומדינות מסוגרות לכיוון כלכלה גלובאלית בה אנו נמצאים היום.
משחר האנושות זוהו ארבעה מאפיינים המאמללים את בני האדם. חזון יוחנן (בברית החדשה), מדבר על סוף העולם ועל ארבעת פרשי האפוקליפסה: מלחמה, רעב, מגיפה ומוות.
ניתן להניח כי בני האדם הם הגורמים למלחמות (עניין של בחירה בדרך כלל) ושניתן למגר את הרעב באמצעים טכנולוגיים. עם זאת, פתרון למוות עדיין לא התגלה וכך גם למגיפות, לפחות, לא באופן מלא כפי שאנו נוכחים בימים אלה.
היות ולבלוג שלנו מאפיינים גיאוגרפיים ותכנוניים, ננסה להבין את השוני העיקרי בין מגיפות העבר המפורסמות לזו של ההווה, בפן המרחבי.
אם כך, מתי מחלה מוגדרת מגיפה?
מחלה זיהומית מתפשטת אל מעבר לאוכלוסייה מקומית מוגדרת.
נמשכת לאורך זמן רב מהרגיל.
פוגעת באנשים בשטח גיאוגרפי נרחב.
כאשר המחלה פוגעת בקנה מידה עולמי, אנשי המקצוע מכנים זאת 'פָנְדֶמיה'.
מגיפות היו לכל אורך ההיסטוריה וסביר שיהיו גם בעתיד. היות ובעבר הרחוק לא היו חיסונים, היו נתונים התושבים ל"חסדי שמים", כפי שהיה נהוג לחשוב ובדרך כלל היה קשה מאוד להתמודד עם התפשטות המחלה. רוב המגיפות המתועדות בהיסטוריה, הגיעו לאזור מאוכלס בצפיפות על ידי סוחרים או חיילים וכך התפשטו. למשל, "המוות השחור" (דבר) באירופה (1348-1354), הגיע ליבשת מאסיה כנראה, באמצעות ספינות סוחר איטלקיות וגרם למותם של 20 מיליון איש שהיו רבע מתושבי אירופה באותו הזמן. גם מגלי הארצות, הכובשים והסוחרים האירופאים שהגיעו לאמריקה, הביאו איתם מחלות רבות שהמערכת החיסונית של המקומיים לא ידעה להתמודד עמם ובשל כך מתו מיליונים.
המחלה הראשונה שנחשבה פנדמית (מגיפה עולמית), הייתה הכולרה שמקורה בדלתת הגנגס בהודו ונגרמת ע"י מים מזוהמים בחיידק Vibrio cholerae. המחלה התפשטה במהלך המאה ה-19 באסיה, אירופה ואמריקה ומיליוני אנשים מצאו את מותם במגיפה.
בשנת 1854, לאחר מספר התפרצויות של כולרה בלונדון, הצליח רופא בשם ג'ון סנואו (המקורי...) לגלות את המקור למחלה. הסברה הייתה שהמחלה מופצת באמצעות "אוויר מזוהם" היוצא מצינורות הביוב, ובשביל לאוורר את הצנרת, הזרימו את הביוב אל נהר התמזה שהיה מקור מי השתייה של העיר...
ג'ון סנואו (!You know nothing john snow), שחשד שהמקור למחלה אחר, עבר בכל הבתים ברחוב ברוד בו הייתה ההתפרצות וסימן על גבי מפה סימן של ריבוע שחור בכל בית ברחוב בו מת אדם. לאחר שראיין את תושבי הרחוב והצליב את המידע עם המפה שיצר, הבין ג'ון שהחולים שתו ממקור מים שהזדהם. כך שניתן לומר, שג'ון סנואו היה הראשון שהשתמש ב- spatial analysis בשביל להילחם בהתפרצות מגיפה.
המגיפה העולמית השנייה הייתה השפעת הספרדית: 1918-1919, שהתפרצה במספר מוקדים ברחבי העולם וקטלה לפחות 20 מיליון איש. במהלך המאה העשרים, התפרצו מספר מחלות חדשות, שקיבלו פרסום ועוררו בהלה כגון: אבולה, סארס ואנתרקס, אך הן לא נפוצו במהירות בה מתפשטת בימים אלה מגיפת הקורונה (Covid 19). הקורונה, שהמידע לגביה עדיין לוקה בחסר, היא מחלה מדבקת במיוחד המועברת ע"י וירוס ופוגעת בעיקר במבוגרים ובבעלי מחלות רקע כגון סוכרת ומחלות לב. מלבד יכולת ההדבקה של הנגיף, התפשטותו המהירה נגרמה בשל המוביליות הגבוהה המאפיינת את תחילת המאה ה-21, כאשר כדור הארץ כולו מרושת על ידי טיסות מהירות המעבירות את נשאי המחלה ממקום למקום.
אם כך, האם ניתן לנהל את המחלה? האם ניתן לבצע ניתוחים מרחביים כפי שביצע הרופא הבריטי ג'ון סנואו במאה ה- 19? ג'ון סנואו טיפל במחלה שנגרמה ממקורות מים מזוהמים ובאמצעות מיפוי הצליח לאתר את המקור. אך האם ניתן ליישם מודלים גיאוגרפיים לטיפול במגיפה שמפיצה את עצמה מאדם לאדם בקצב מהיר ובין יבשות באמצעות אמצעי תחבורה מהירים?
הטכנולוגיה הקיימת היום, מאפשרת לבצע ניתוחי מידע מורכבים אך טכנולוגיה לבדה אינה הפתרון, צריך לדעת איזה שאלות לשאול. מסמך בשם: GIS - pandemic needs Analysis , של מדינת מינסוטה בארה"ב, מגדיר את הצרכים הבאים לשימוש במערכת מידע גיאוגרפית בזמן מגיפה:
זיהוי וניטור של קהילות לצורך אזהרה או פינוי בשעת חירום.
זיהוי וניטור של צירי תחבורה ליציאה מאזורים מושפעים.
זיהוי מתקנים המכילים חומרים מסוכנים בשטח, לא משנה אם מדובר באירוע אנושי או אסון טבע.
זיהוי ואיתור של מצבורי תרופות ונתיבי העברה לנקודות הפצה.
זיהוי תשתיות חיוניות שיכולות להיות פגיעות לנפילות חשמל.
אך האם ההנחיות האלה שנכתבו ב- 2007 יכולות להיות שימושיות להתמודדות עם נגיף חמקמק ורב תושיה כמו ה- Covid 19 ?
כאשר מחפשים במרשתת אחר מידע גיאוגרפי הקשור לקורונה, רוב הסיכויים שנמצא את מפת המעקב העולמית אחר התפשטות הנגיף של אוניברסיטת ג'ון הופקינס ו- ESRI. המפה הזו מאפשרת מעקב אחר התפשטות עולמית של הנגיף אך ברזולוציה נמוכה של רמת המדינה.
בישראל, נוכל למצוא מפה של משרד הבריאות המראה מקומות בהם שהו חולי קורונה בשבועיים האחרונים.
אך האם הנתונים הללו מסייעים לממשל או לאזרחים בקבלת החלטות או רק בליבוי הבהלה מצפייה בנקודות שהולכות וגדלות או מצטופפות?
ממשלת קנדה למשל, העלתה לאוויר אתר GIS מבוסס פלטפורמת ESRI (שהשיקה את COVID-19 ArcGIS Hub שמשמש כדשבורד ניתן לעיצוב אישי לצורך מעקב אחר הקורונה) להצגת נתוני הקורונה. בשונה מאתר משרד הבריאות הישראלי, באתר הקנדי ניתן לצפות בסוגי מידע שונים המרוכזים יחד ומסייעים לאזרח המודאג לקבל תמונת מצב אובייקטיבית.
ממשלת הונג קונג הקימה אתר שמציג את השקיפות הגדולה ביותר, ניתן לראות בו את מיקומי הנדבקים בנגיף ולדעת מה הסטטוס הבריאותי של כל אחד מהם.
כמו כן, ניתן לקבל באמצעות המפה מידע שימושי דוגמת עומס בבתי חולים, מידע אודות תחבורה ציבורית סגורה או מיקום של מרכזי בידוד לחולים.
את המפה ההונג - קונגית ניתן לתחקר באופן בסיסי באמצעות שאילתות שונות המובנות במערכת, אך עם זאת, לא ניתן להוריד ממנה מידע באופן חופשי ולנתח אותו באופן עצמאי. יתרונה הגדול הוא, שהמידע נגיש, ברור ומרוכז במקום אחד.
לסיכום,
אופן הטיפול וההצגה של המידע הגיאוגרפי הנוגע לקורונה משתנה ממדינה למדינה. עם זאת, על פי התפישות הנהוגות כיום, שיתוף מידע רב וברור עם הציבור (שקיפות) יוצר תחושת אמון במערכת לעומת הסתרה או הצגה חלקית של הנתונים. מלבד זאת, שיתוף הנתונים והאפשרות לתת לציבור גישה להורדתם, יכולים לתת פתח לסיוע א-פורמלי למדינה במסגרת מדע אזרחי.
ישראל, על אף היותה מדינה מפותחת טכנולוגית, לוקה פעמים רבות בחוסר שקיפות (גם אם לא בזדון). סביר להניח ששיתוף ציבור של נתוני המחלה ומידע גיאוגרפי שלהם במסגרת הקמת אתר אינטרנט ייעודי, ממשלתי ובין משרדי (משרדי ממשלה) המציג מידע רחב ככל שניתן, היה מוריד עומס של טיפול בפניות הציבור מגופי המדינה העסוקים כעת, מסייע בניהול המשבר לאנשים שאמונים על כך, כמו גם מסייע לאזרחים שרבים מהם בעלי הכשרה מדעית, רפואית, הנדסית וכו' לסייע במציאת דרכי טיפול מחוץ לקופסה במגיפה ותופעות הלוואי שלה.
כאמור, הפתרונות הטכנולוגיים, לא רק שקיימים אלא אף נוחים לשימוש וזמינים מאי פעם, אך צריך מישהו שיידע לשאול את השאלות הנכונות.
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא איכפת לי כל-כך לאן – "אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. (הרפתקאות אליס בארץ הפלאות / לואיס קרול)