נדב שדה הוא גיאוגרף ומתכנן ערים, הבעלים של "שדות - תכנון וייעוץ סביבתי"
בשנים האחרונות יצא שליווינו תכנון (סביבתי) בלא מעט יישובים כפריים (מושבים, קיבוצים וגם כפרים ערביים) במהלך הכנת תכנית מתאר חדשה. אבל גם תכניות להתחדשות עירונית, שכונות מגורים או אזורי תעשייה בסביבה עירונית.
יש שוני מהותי בין יישובים כפריים לעירוניים, אמנם בשני המקומות חיים אנשים, אך אורח החיים וגם הסביבה שונים זה מזה. בראשיתם, יישובי המרחב הכפרי התפתחו כיצרני מזון וכיישובי ספר השומרים על הגבולות, ולכן מיקומם בלב השטחים הפתוחים, חקלאיים וטבעיים. כיום, כאשר האוכלוסייה בכל מדינת ישראל גדלה, גדלים גם היישובים במרחב הכפרי (גודלם נקבע ע"פ לוח 2 בתמ"א 35), וכאן מתחיל השוני התכנוני. הערים לעומת זאת, מהוות את מרכזי השירותים, המסחר והעסקים ובאופן כללי הרבה יותר צפופות. שטחים פתוחים משמעותיים בערים, יהיו בדרך כלל בשוליים, אם כי יש ערים או מועצות מקומיות בהן יש שטחים פתוחים ערכיים בתוך השטח הבנוי, למשל, קריית טבעון.
היום אנחנו יודעים להתייחס לשטחים הפתוחים בתור משאב מתכלה, ברור כי אוכלוסיית המדינה הולכת וגדלה ויש דרישה לעוד ועוד יחידות דיור. על כן, על כל פיתוח להיעשות תוך מחשבה קדימה.
בכל סוג תכנית, מומלץ להתחיל את העבודה הסביבתית בשלושה מהלכים עיקריים ומקבילים:
א. סקר מצב קיים מקיף, הכולל את כלל ההיבטים (שטחים פתוחים, מטרדי סביבתיים, מאפיינים פיזיים, סטטוטוריקה וכו').
ב. תיאום בין יועץ הסביבה ליזם לגבי נושאי איכות הסביבה (במידה ויש נושאים מהותיים).
ג. תיאום עם המשרד להגנת הסביבה.
על סקר מצב קיים מקיף, המוכוון לתכנון שטח פתוח כתבנו כאן בעבר, ולגבי החשיבות של תיאום מקדים עם היזם / לקוח ועם המשרד להגנת הסביבה על ענפיו השונים, נסביר עכשיו.
יזם התכנית (בין אם הוא מועצה אזורית, עירייה, משרד השיכון או יזם פרטי), חייב להכיר את הנושאים הסביבתיים המהותיים הנוגעים לתכנית שלו ואת המשמעויות שלהם.
לדוגמה: בתכנית עובר נחל, יש הרבה עצים בוגרים בערכיות גבוהה, ליד התכנית יש מחצבה פעילה, יש סיכון להצפות בשל טופוגרפיה, פוטנציאל ליצירת מסדרון רוח בגלל צורת הבינוי, אחזקת חומרים מסוכנים סמוכה, ערכי טבע ייחודיים בשטח וכדומה.
לכל אחת מהדוגמאות האלה (ויש עוד רבות), יש משמעות תכנונית. מחלקן ניתן להכין לימונדה וחלקן דורשות עבודה יסודית עליה לא נרחיב כעת. אך המשותף לכולן, הוא שיש להציג אותן ליזם התכנית ולמתכנן הראשי עוד לפני תחילת תכנון החלופות.
הסעיף האחרון, עסק בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה. כל תכנית הנדרשת בנספח סביבתי, תצטרך לאשר אותו מול הרגולטור המתאים. בתכנית בסמכות ועדה מקומית, בדרך כלל ייבדק הנספח הסביבתי על ידי היחידה הסביבתית המקומית או איגוד ערים לאיכות הסביבה. בתכנית בסמכות מחוזית, ייבדק הנספח הסביבתי על ידי המשרד להגנת הסביבה או היועצ/ת הסביבתי/ת של לשכת התכנון המחוזית.
חשוב לציין, שאין אחידות בין נספחים סביבתיים של רשות לרשות ומחוז ומחוז, אמנם יש הנחיות גנריות להכנת "נספח נופי-סביבתי", "מסמך הגנה על מי התהום" וכו', אך בין כל תכנית ותכנית קיימים ניואנסים מהותיים. לעיתים יש מצב שבו יזם התכנית מגיש נספח סביבתי שאינו מותאם למה שרוצה לבדוק הרגולטור, וכתוצאה מזה, הוא יחזור לסבבי תיקונים רבים. מצב כזה יגרום לעיכובים ולשעות עבודה מיותרות של צוות התכנון.
לעומת זה, כאשר מקבל המתכנן הסביבתי מסמך הנחיות מסודר ועובד לפיו, על פי רוב הנספחים הסביבתיים יאושרו מהר יותר היות ומסמך ההנחיות מהווה מעין חוזה לא רשמי בין היועץ \ מתכנן לרגולטור. כמו בכל מערכת יחסים, תיאום ציפיות זה דבר חשוב מאוד.
לכן, אם אתה יזם או מתכנן סביבה המלווה תכנית שהיא מעבר לסטנדרט הרגיל, בקש הנחיות מהמשרד להגנת הסביבה. לפעמים עדיף להתעכב קצת יותר בהתחלה מאשר להתעכב הרבה בסוף.
ותזכרו, תוכנית שטובה לסביבה, היא תכנית טובה יותר ובדרך כלל גם תכנית שתאושר מהר יותר...
Comments