דבורה לב רמתי היא מהנדסת מים ואקולוגית ב"שדות - תכנון. תיירות. סביבה".
לגינון בצמחיה מקומית יש יתרונות רבים: עמידות למזיקים, חסכון במים, התאמה מעולה לסביבה ועוד. היתרונות האלה יכולים לתרום לגינון חסכוני, יפה ובר קיימא שניתן להשתמש בו בבית, אבל בייחוד לייצר חסכון בכסף בגינות ציבוריות, שדורשות משאבי מים וכח אדם גדולים.
מי זוכר את התורמוס הצהוב, באדמות החמרה שבמרכז?
אני לא... כנראה שרק בני ארבעים ומעלה, שגרו באזור המרכז או טיילו בו אי אז, כי היום הוא כמעט ונעלם. פשוט, בנינו הרבה בתים וכבישים ולא נשאר לו מקום.
בפוסט הזה אני רוצה לספר על היתרונות שבגינה שמבוססת על צמחים מקומיים. לפני שמתחילים, חשוב לציין שחל איסור גורף על עקירה וקטיפה של צמחים מוגנים או בתחומי שמורות טבע.
עכשיו, כדי לצאת מהמזגן, בואו ננסה קצת דמיון מודרך:
דמיינו את הערוגות היפות ברחובות ובפארקים הציבוריים ליד ביתכם, שהיום מגוננים בפרחים חד שנתיים יפים (ויקרים), ודמיינו שבמקומם יפרחו צמחים ים תיכוניים, מקומיים וחסכוניים במים: ציפורן, חבלבל השדה, נורית ורקפת, וילדיכם יטפסו על עצי אלון תבור, זית, אלה אטלנטית, וחרוב. בנוסף תוכלו ליהנות מריחם של מרווה, זוטה ואזוב (הוא הזעתר), שיבשמו את השבילים.
דמיינתם? אז תדעו שזה אפשרי.
לא מדובר רק בעזרה לצמחים ושמירה על בית הגידול שלהם, אלא במשהו גדול יותר. הצמחים המקומיים הם חלק ממערכת אקולוגית שלמה. הם תומכים בפרפרים, ציפורים ושאר חיות קטנות שבית הגידול הטבעי שלהם נעלם בבנייה העירונית. החיות האלו רגילות לאכול מהצמחים, להסתתר בתוכם ולקנן בין עליהם. כאשר משתמשים בצמחים מקומיים לגינון, יהיה העושר והמגוון של מיני הציפורים גדול בהרבה. כך שבמקום שנקנה ונגדל צמחים זרים ממרחקים, שצריכים תנאים מאוד טובים כדי להצליח לגדול ב"שממה המקומית", אנחנו נתבסס על צמחייה מקומית הגדלה פה באופן טבעי ובעקבותיה ישובו בעלי החיים שנעלמו גם הם ללא הצמחים שבקרבתם הם רגילים לחיות.
לא המצאנו פה משהו חדש. מאיר שלו כתב על זה ספר (מעולה), העיר כרמיאל היא ממובילות המהפכה, ואזורים שלמים בתל אביב, כפר סבא, מודיעין, וערים ויישובים נוספים כבר מגננים בעצי וצמחי בר במרחב שלהם. המראה המשמח של חצבים וחוטמיות (הפרחים הוורודים הגדולים), שבשולי כביש 6 כבר הפך יום-יומי. בנוסף הצמחים המקומיים חסכוניים מאוד במים ובדשן, עמידים, ומתאימים לאקלים שלנו בארץ. בכל זאת, זה המגרש הביתי שלהם.
אז איך עושים את זה?
בין אם אתם מעוניינים בצמחי בר למרחב הציבורי, לגינה הפרטית, או למרפסת שלכם, אפשר ליצור קשר עם גופים כמו הגן הבוטני בירושלים, שבו לומדים ומלמדים כל הזמן איך להתאים מיני בר נוספים לגינון וישמחו מאוד לעזור, לייעץ, למכור זרעים ולהפנות הלאה. בנוסף אפשר ורצוי לבצע הצלות של צמחי בר מאתרי בנייה (אבל חובה לתאם עם הפקח או האקולוג של רשות הטבע והגנים).
אגב, הגינה לא חייבת להיות יבשה וצחיחה בקיץ. בשביל זה צריך לתכנן אותה בחכמה. להתחיל מבסיס של רב שנתיים: זוטה, אזוב, מרוה, זקנן שעיר, נשרן ועוד. סביבם לפזר את הגיאופיטים (בעלי הבצל והפקעות) והחד שנתיים הפורחים אך בני חלוף. אותם נפזר תוך תכנון מועד הפריחה, כך שתהיה לנו באותה ערוגה פריחה רצופה מתחילת הסתיו ועד תחילת הקיץ.
כדאי ומומלץ לאסוף את הזרעים ולהוציא את הפקעות בתום עונת הפריחה, ולשתול ולזרוע שוב בעונה הבאה.
אל תערבבו צמחים ממקורות שונים
נניח שאנחנו חיים במישור החוף ובאזור הבית שלנו יש הרבה מאוד פרגים. הפרגים שלנו עברו שנים על גבי שנים של הסתגלות לסביבה. הם יודעים להסתדר עם האדמה החולית המלוחה, עם החום, הלחות, ועוד ועוד.
הגיע הסתיו והחלטנו לזרוע בגינה פרגים, אבל בחנות מכרו לנו פרגים שהגיעו מהרי ירושלים. הפרגים האלה רגילים לקור ורוח, לאדמה אחרת ולכמות גשמים שונה. למזלם, הם גדלים אצלנו בגינה, ב"גלמפינג" מיליון כוכבים : הם מדושנים, מושקים ומעושבים, והם פורחים באדום בוהק.
הפרפרים והדבורים לא יודעים את כל זה. הם יאביקו את הפרגים הירושלמים שזרענו בגינה, ביחד עם הפרגים המקומיים של מישור החוף.
התוצאה היא שהפרגים החדשים שינבטו בשנה הבאה בשטח הבר הקרוב אלינו, יהיו ערבוב גנטי של הפרגים מהרי ירושלים והפרגים ממישור החוף. הם כבר לא יסתדרו כל כך טוב עם הלחות והחום ואולי הם אפילו לא יהיו מחוסנים לאיזו מחלה או מזיק אזורי...
וכך יוצא שבמקום לעזור לטבע ולתת לו מעט מקום מחייה בין כל הבניינים, החלשנו את הגנים של אוכלוסיית הפרגים המקומית, שגם ככה מתקשה לשרוד בשדות הבר המועטים שנשארו לה.
כלל: כשמגננים בצמחים מקומיים, שותלים רק צמחים שהמקור שלהם קרוב אקלימית וגאוגרפית למקום בו אתם גרים! (הכלל הזה פחות קריטי במידה ואתם שותלים צמח בר שכלל לא גדל באזור שלכם, כי אין לו עם מי להתרבות ולהחליף גנים).
הערה: כמובן שקשה לדעת מהיכן מגיעים הצמחים, אבל אם עובדים עם משתלה מסוימת, כדאי שהיא תהיה בסביבתכם הקרובה ותשתמש במינים מהאזור שלכם. חשוב לבחור צמחים שיהיו חסכוניים במים וכמובן להתאים כל צמח לסביבת הגידול המתאימה.
ואם הגעתם עד לכאן, קבלו בונוס: גינת פרפרים
"הייתה השמש זורחת, הפרחים פורחים והאוויר רענן. התעופפו שלושת הפרפרים, שמחו בקרני השמש, ורפרפו מפרח אל פרח." (שלושת הפרפרים, לוין קיפניס)
בנוסף לגינון בפרחי בר, אפשר לייעד שטח בגינה לטובת פרפרים, פרפרים הם יפים וצבעוניים ממש כמו פרחים וסובלים מאובדן בתי גידול, מטפילים, הדברה וריסוסים. ממש כמו פרחים...
על גינת הפרפרים להיות נקייה מריסוס והדברה, מוגנת מרוח, עם הרבה שמש, אך גם עם פינות מוצלות. שילוב של סלעים ותכנון צמחייה בגבהים שונים יעזרו גם הם. הפרפרים צריכים צמחי צוף מהם יאכלו, וצמחים פונדקאים בהם יטילו ביצים ויגדלו הזחלים. מומלץ שהצמחים הפונדקאים יהיו מרוחקים מתנועת אנשים.
צמחי צוף מומלצים: ורבנה, יערה, שיח אברהם, עפרית, מרוה, מנתור, סביון, חרצית, צפורני חטול וורוניקה, עדעד קנרי ועוד.
אפשר להשלים את אספקת הצוף עם צמחי גינון כגון: אסקליפיאס, בודוליאה, פנטס, לילך ופלוקס לבנדר ועוד.
צמחים פונדקאים: פיגם מצוי לפרפר זנב סנונית נאה. פוליגלה (צמח גינון) ואחירותם החורש לכחליל האפון. אשחר רחב עלים לפרפר לימונית האשחר, ויערה איטלקית לפרפר נמפית היערה. כל מיני המצליבים ללבנינים, ועוד.