כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול על נספחים סביבתיים...
- nadavsade7
- 25 באפר׳
- זמן קריאה 17 דקות
נספחים סביבתיים ותסקירי השפעה על הסביבה בישראל: מסגרת, תהליכים ומגמות.
1. מבוא: נספחים סביבתיים ותסקירי השפעה על הסביבה במסגרת התכנון בישראל
א. הגדרות ומטרות
מערכת התכנון והבנייה בישראל משלבת מנגנונים להערכת ההשפעות הסביבתיות של יוזמות פיתוח. מטרתם היא לשלב שיקולים סביבתיים בתהליכי קבלת ההחלטות ולהבטיח פיתוח בר-קיימא. שני כלים מרכזיים במסגרת זו הם תסקיר ההשפעה על הסביבה והנספח הסביבתי.
תסקיר השפעה על הסביבה (Environmental Impact Assessment - EIA): זהו מסמך סטטוטורי מקיף, הנדרש על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, ותקנות ספציפיות שהותקנו מכוחו. התסקיר בוחן לעומק את מכלול ההשלכות הצפויות, הישירות והעקיפות, של תכניות פיתוח גדולות ומשמעותיות על הסביבה הפיזית, האקולוגית והאנושית. הוא נדרש עבור פרויקטים כמו תחנות כוח, נמלים, שדות תעופה, כבישים ומסילות ברזל, אתרי פסולת מסוכנת, או עבור תכניות אחרות שלדעת מוסד התכנון עלולות לגרום להשפעה ניכרת על הסביבה.
נספח סביבתי: זהו מסמך מקצועי, שבדרך כלל היקפו מצומצם יותר מתסקיר השפעה על הסביבה, המוגש כחלק ממסמכי תכנית בניין עיר (תב"ע) או כחלק מהליך קבלת היתר בנייה. לעיתים, הנספח מתמקד בהיבט סביבתי ספציפי כגון רעש, איכות אוויר, ניקוז או נוף. במקרים מסוימים, הכנת נספח סביבתי-נופי עשויה להוות חלופה לדרישה לתסקיר מלא, בעיקר בפרויקטים שאינם מגיעים לסף המחייב תסקיר אך עדיין בעלי השלכות סביבתיות הדורשות בחינה. הדרישה לנספח נקבעת לרוב על ידי הוועדה המקומית או המחוזית, לעיתים בהנחיית המשרד להגנת הסביבה או יחידות סביבתיות מקומיות.
מטרות עיקריות: למרות ההבדלים בהיקף ובמעמד הסטטוטורי, לשני סוגי המסמכים מטרות משותפות וחשובות במערכת התכנון:
כלי עזר למקבלי החלטות: לספק למוסדות התכנון ולרשויות המוסמכות (כמו המשרד להגנת הסביבה, ועדות התכנון) מידע מקיף ומהימן על ההשלכות הסביבתיות הצפויות של התכנית המוצעת. מידע זה מאפשר להם לשקול את ההיבטים הסביבתיים לצד שיקולים כלכליים וחברתיים, ולקבל החלטה מושכלת לגבי אישור התכנית, דחייתה, או אישורה בכפוף לתנאים ומגבלות סביבתיות.
כלי עזר ליזם: לסייע ליזם הפרויקט להבין את ההשפעות הסביבתיות הפוטנציאליות של יוזמתו בשלב מוקדם של התכנון. הבנה זו מאפשרת ליזם לבחון חלופות תכנוניות, לשלב אמצעים למניעת מפגעים ולשפר את תכנון הפרויקט כך שיעמוד בדרישות הרגולטוריות ויצמצם את פגיעתו בסביבה.
שקיפות ושיתוף ציבור: להציג בפני הציבור הרחב את המידע אודות התכנית והשפעותיה הסביבתיות הצפויות. הדבר מאפשר לציבור להבין את ההשלכות, להביע את עמדתו ולהגיש התנגדויות מבוססות מידע בשלבי ההפקדה של התכנית.
מזעור נזקים סביבתיים: לזהות, להעריך ולהציע אמצעים למניעה, צמצום או פיצוי על נזקים סביבתיים פוטנציאליים למרכיבי הסביבה השונים, כגון זיהום אוויר, זיהום מים וקרקע, מפגעי רעש, פגיעה במערכות אקולוגיות, בערכי טבע ונוף, ובבריאות הציבור.
תכנון בר-קיימא: לקדם תכנון המתחשב בערכי הסביבה והנוף לטווח הארוך, ומבטיח כי הפיתוח הנוכחי לא יפגע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם.
קבלת אישורים והיתרים: עמידה בדרישה להגשת תסקיר או נספח סביבתי מהווה תנאי הכרחי להתקדמות בהליכי התכנון ולקבלת האישורים הנדרשים, כמו אישור תכנית או היתר בנייה.
ההבחנה בין תסקיר, המוסדר בתקנות ייעודיות ומחייב לתכניות גדולות ובעלות פוטנציאל השפעה גבוה, לבין נספח סביבתי, שדרישתו גמישה יותר ולעיתים נקודתית להיתר או תכנית ספציפית, מצביעה על קיומה של מערכת רגולטורית דו-שכבתית להערכה סביבתית בישראל. שכבה אחת היא מקיפה, פורמלית ומחייבת על פי חוק (EIA), ושכבה שנייה גמישה יותר, ממוקדת ולעיתים פחות מוסדרת באופן אחיד (נספחים סביבתיים).
גמישות זו מאפשרת התאמה של רמת הבדיקה הסביבתית להיקף הפרויקט ולרגישות הסביבה, אך מנגד, היא עלולה ליצור חוסר אחידות בדרישות ובאיכות הבדיקה, כפי שמוזכר בהקשר של נספחים שעשויים לכלול בחינה חלקית.
ב. הבסיס החוקי המרכזי
המסגרת החוקית העיקרית המסדירה את הכנתם של תסקירי השפעה על הסביבה ונספחים סביבתיים בישראל נשענת על שני אדנים מרכזיים:
חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 : זהו דבר החקיקה המרכזי המסדיר את כלל הליכי התכנון והרישוי בישראל. החוק קובע את מבנה מוסדות התכנון, סמכויותיהם ואת ההליכים לאישור תכניות מתאר והיתרי בנייה. החוק מסמיך את השר הממונה להתקין תקנות בנושאים שונים, ובכלל זה תקנות הנוגעות להערכות סביבתיות.
תקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003: תקנות אלו, שהותקנו מכוח חוק התכנון והבנייה, הן המסמך הרגולטורי המרכזי והמפורט ביותר המסדיר את חובת עריכת תסקיר השפעה על הסביבה. התקנות מגדירות אילו סוגי תכניות מחויבות בהכנת תסקיר באופן אוטומטי, ואילו תכניות כפופות לשיקול דעת מוסד התכנון. הן מפרטות את תהליך ההערכה הסביבתית, החל משלב ההחלטה על הצורך בתסקיר (מיון), דרך קביעת תכולתו והנחיות להכנתו (scoping), ועד לבדיקתו וקבלת ההחלטות לגביו. התקנות גם קובעות את המבנה והתוכן הנדרשים מהתסקיר, את לוחות הזמנים ואת אחריות מגיש התכנית.
חשוב לציין כי בנוסף למסגרת חוקית ראשית זו, קיימים חוקים ותקנות סביבתיים נוספים, וכן הנחיות מנהליות של המשרד להגנת הסביבה ומינהל התכנון, המשפיעים על הדרישות הסביבתיות הספציפיות הכלולות בתסקירים ובנספחים, כפי שיפורט בהמשך.
2. סוגי נספחים סביבתיים הנהוגים בישראל
א. סקירה כללית
מעבר לתסקיר ההשפעה על הסביבה המקיף, הנדרש עבור פרויקטים גדולים, מערכת התכנון והרישוי בישראל עושה שימוש במגוון רחב של "נספחים סביבתיים". מסמכים אלו נדרשים לעיתים קרובות כחלק מהגשת בקשה להיתר בנייה, או כחלק ממסמכי תכנית בניין עיר (תב"ע), במיוחד כאשר התכנית או הבקשה נוגעות להיבטים סביבתיים ספציפיים או כאשר נדרשת בחינה ממוקדת של השפעה מסוימת. הדרישה לנספח ספציפי יכולה לנבוע מהוראות תכנית מתאר גבוהה יותר, מהחלטה של הוועדה המקומית או המחוזית, או מדרישה של גוף מייעץ כגון המשרד להגנת הסביבה או היחידה הסביבתית העירונית/אזורית.
ניתן להבחין בין "נספח סביבתי" כללי, המופיע לעיתים ברשימת המסמכים הנדרשים להיתר בנייה ועשוי לסקור מגוון היבטים סביבתיים רלוונטיים לפרויקט, לבין נספחים נושאיים המתמקדים בתחום סביבתי מסוים.
סוג נספח ייעודי ונפוץ הוא "נספח נופי-סביבתי". מסמך זה נדרש לעיתים קרובות בתכניות החלות בשטחים המוגדרים כבעלי "רגישות נופית-סביבתית גבוהה" בתכנית המתאר הארצית המשולבת (תמ"א 1) או בתמ"א 35 (תכנית המתאר הארצית לבנייה, לפיתוח ולשימור), וכן בתכניות הנוגעות לשטחים פתוחים, חקלאיים או בעלי ערכיות אקולוגית גבוהה. נספח זה מתמקד בהשפעות התכנית על ערכי נוף, שטחים פתוחים, ממשק עם שטחים חקלאיים, מערכות אקולוגיות, מסדרונות אקולוגיים, הפרות נופיות וחזותיות, ומציע אמצעים למזעור פגיעות אלו. ההנחיות להכנתו נקבעות לעיתים על ידי מינהל התכנון או המשרד להגנת הסביבה.
ב. פירוט נספחים נושאיים ספציפיים (דוגמאות)
להלן פירוט של סוגי נספחים סביבתיים נושאיים הנפוצים בהליכי תכנון ורישוי בישראל:
נספח רעש / חוות דעת אקוסטית: מסמך זה מעריך את מפלסי הרעש הצפויים כתוצאה מהפרויקט ואת השפעתם על שימושי קרקע רגישים (מגורים, מוסדות חינוך וכו'). הנספח מבוסס לרוב על מדידות רעש קיימות ועל מודלים ממוחשבים לחיזוי רעש (כגון מודל TNM). הוא כולל המלצות לאמצעי מיגון אקוסטיים הנדרשים לעמידה בתקנות הרלוונטיות למניעת רעש בלתי סביר.
נספח איכות אוויר: נספח זה בוחן את ההשפעות הצפויות של הפרויקט על איכות האוויר בסביבתו. הוא כולל הערכה של פליטות מזהמי אוויר ממקורות שונים הקשורים לפרויקט וחיזוי של ריכוזי המזהמים באוויר, תוך שימוש במודלי פיזור מזהמים. ההערכה נעשית בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה, חוק אוויר נקי ותקנותיו, והיא משווה את הריכוזים החזויים לערכי איכות האוויר התקפים בישראל.
נספח קרקע / דוח קרקע וביסוס / סקר קרקע: מסמכים אלו עוסקים בהיבטים שונים של הקרקע בתחום הפרויקט. "דוח קרקע וביסוס" מתמקד בהיבטים הגיאוטכניים והנדסיים של הקרקע לצורך תכנון הביסוס למבנים. "נספח קרקע" או "סקר קרקע" בהקשר הסביבתי בוחן את סוג הקרקע, את פוטנציאל הזיהום שלה ואת הצורך בשיקום קרקע מזוהמת. הדבר נעשה בהתאם להנחיות מפורטות של המשרד להגנת הסביבה לדיגום, אפיון וטיפול בקרקעות מזוהמות.
נספח מים וניקוז / נספח הידרולוגי: נספח זה מנתח את ההשפעות ההידרולוגיות של הפרויקט. הוא כולל התייחסות לניהול נגר עילי, מערכות ניקוז, השפעה על איכות וכמות מי תהום ומים עיליים, מערכות אספקת מים, טיפול בשפכים סניטריים ותעשייתיים, והבטחת חיבור תקין למערכות הביוב האזוריות תוך מניעת זיהום מקורות מים.
נספח אקולוגי / סקר אקולוגי: מסמך זה מתמקד בהשפעות הפרויקט על המערכות האקולוגיות בסביבתו. הוא כולל מיפוי של ערכי טבע, בתי גידול רגישים, מסדרונות אקולוגיים, והערכה של הפגיעה הצפויה בהם. הנספח מציע אמצעים למזעור הפגיעה, כגון שיקום בתי גידול או יצירת מעברים אקולוגיים.
נספח נוף: מתמקד בניתוח ההשפעות החזותיות והנופיות של הפרויקט על סביבתו. הנספח כולל הדמיות והמלצות לעיצוב שישתלב בסביבה ויצמצם את ההפרעה הנופית.
נספח קרינה: נדרש לעיתים בפרויקטים הכוללים מקורות קרינה בלתי מייננת או מייננת. הנספח מעריך את רמות החשיפה הצפויות ומציע אמצעים לעמידה בתקנים ובהנחיות המשרד להגנת הסביבה.
נספח חומרים מסוכנים (חומ"ס): רלוונטי בעיקר לפרויקטים תעשייתיים או לוגיסטיים הכוללים שימוש, אחסון או שינוע של חומרים מסוכנים. הנספח מפרט את סוגי החומרים וכמויותיהם, מעריך את הסיכונים ומציג אמצעי בטיחות, מיגון ונהלי חירום בהתאם לחוק החומרים המסוכנים והנחיות המשרד להגנת הסביבה ופיקוד העורף.
נספח פסולת: עוסק בניהול סוגי הפסולת השונים הנוצרים בפרויקט, הן בשלב ההקמה והן בשלב התפעול. הנספח מפרט את כמויות הפסולת הצפויות, דרכי איסוף, אחסון, פינוי וטיפול, בהתאם לחוקים, לתקנות ולהנחיות הרלוונטיות.
נספח מיקרו-אקלים: נדרש בפרויקטי בינוי גבוה או צפוף בסביבה עירונית. הנספח בוחן את השפעת המבנים המוצעים על תנאי המיקרו-אקלים במפלס הרחוב, בעיקר בהיבטים של הצללה ומשטר רוחות.
נספח זיהום אור: מתייחס להשפעות של תאורה מלאכותית בלילה על הסביבה, וכולל המלצות לתכנון תאורה יעילה ומופחתת זליגת אור, בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה.
ג. טבלה 1: סיכום סוגי נספחים סביבתיים נפוצים
סוג הנספח | מטרה עיקרית | תוכן/נושאים עיקריים | דוגמאות לפרויקטים רלוונטיים | גוף מנחה/תקנות עיקריות (דוגמאות) |
נספח סביבתי כללי | סקירה כללית של היבטים סביבתיים רלוונטיים | משתנה; עשוי לכלול רעש, אוויר, קרקע, מים, פסולת, חומ"ס | מבני מגורים, מסחר, תעשייה קלה, התחדשות עירונית | ועדה מקומית/מחוזית, משרד להגנ"ס |
נספח נופי-סביבתי | בחינת השפעות על נוף, שטחים פתוחים ומערכות אקולוגיות | ניתוח חזותי, ערכי טבע, מסדרונות אקולוגיים, חקלאות, רגישות נופית | תכניות בשטחים פתוחים, אזורים בעלי רגישות נופית (תמ"א 35), תשתיות | מינהל התכנון (תמ"א 1/35), משרד להגנ"ס, רט"ג, קק"ל |
נספח רעש / חוות דעת אקוסטית | הערכת מטרדי רעש ועמידה בתקנים | מדידות, חיזוי מפלסי רעש (תחבורה, מתקנים, בנייה), אמצעי מיגון | מבנים ליד כבישים/רכבות, אזורי תעשייה, אולמות אירועים, אתרי בנייה | משרד להגנ"ס, תקנות למניעת מפגעים (רעש) |
נספח איכות אוויר | הערכת השפעה על איכות האוויר ועמידה בתקנים | חיזוי פיזור מזהמים (תחבורה, תעשייה), השוואה לערכי סף | תחנות כוח, אזורי תעשייה, כבישים ראשיים, פרויקטים עם פליטות | משרד להגנ"ס, חוק אוויר נקי |
נספח קרקע / סקר קרקע | בחינת סוג הקרקע, יציבות, פוטנציאל זיהום וצורך בשיקום | בדיקות גיאוטכניות, דיגום קרקע, איתור מזהמים, תכנית שיקום | אזורים תעשייתיים, תחנות דלק, אתרי בנייה, שינוי ייעוד קרקע | משרד להגנ"ס (הנחיות לקרקעות מזוהמות) |
נספח מים וניקוז / הידרולוגי | ניתוח השפעות על מערכות מים וניקוז | נגר עילי, ניקוז, איכות מים, מי תהום, שפכים, ביוב | כל פרויקט בנייה, פרויקטים ליד נחלים/מקורות מים | משרד להגנ"ס, רשות המים, רשויות ניקוז |
נספח אקולוגי / סקר אקולוגי | הערכת השפעה על מערכות אקולוגיות וערכי טבע | מיפוי בתי גידול, מינים, מסדרונות אקולוגיים, אמצעי מזעור פגיעה | פרויקטים בשטחים פתוחים, ליד שמורות טבע, תשתיות ליניאריות | משרד להגנ"ס, רט"ג, קק"ל |
נספח נוף | ניתוח השפעות חזותיות ונופיות | הדמיות, ניתוח נצפות, המלצות עיצוביות | מבנים גבוהים, פרויקטים באזורי נוף רגישים | מינהל התכנון, ועדות תכנון |
נספח קרינה | הערכת חשיפה לקרינה בלתי מייננת/מייננת | מדידות/חישוב רמות קרינה, אמצעי מיגון | קווי מתח, אנטנות סלולריות, מתקנים רפואיים/תעשייתיים | משרד להגנ"ס (הנחיות קרינה) |
נספח חומרים מסוכנים (חומ"ס) | הערכת סיכונים וניהול חומ"ס | פירוט חומרים, ניתוח סיכונים, אמצעי בטיחות וחירום | מפעלים, מחסנים, מתקני טיפול בפסולת מסוכנת | משרד להגנ"ס, פיקוד העורף, חוק החומרים המסוכנים |
נספח פסולת | תכנון ניהול פסולת (בנייה, תפעול) | כמויות, סוגים, איסוף, פינוי, טיפול (הטמנה/מיחזור) | אתרי בנייה, מפעלים, מתקני טיפול בפסולת | משרד להגנ"ס, חוקים ותקנות פסולת |
נספח מיקרו-אקלים | בחינת השפעות על רוח והצללה בסביבה בנויה | מודלים לרוח ושמש, המלצות לעיצוב לשיפור נוחות אקלימית | פרויקטי בינוי גבוה/צפוף בערים | הנחיות עירוניות/משרד להגנ"ס |
נספח זיהום אור | הערכת השפעות תאורה מלאכותית | ניתוח זליגת אור, המלצות לתאורה יעילה ומופחתת השפעה | כל פרויקט עם תאורת חוץ, פרויקטים ליד אזורים רגישים | משרד להגנ"ס (הנחיות זיהום אור) |
ד. התמקצעות והעמקה בדרישות הסביבתיות
ריבוי הנספחים הספציפיים והופעתן של הנחיות מקצועיות מפורטות מטעם המשרד להגנת הסביבה עבור נושאים שונים מצביעים על מגמה ברורה של התמקצעות והעמקה בדרישות הסביבתיות. מגמה זו חלה לא רק על פרויקטים גדולים המחויבים בתסקיר EIA מלא, אלא גם על פרויקטים קטנים יותר הנדרשים להגיש נספחים במסגרת הליך היתר הבנייה. הדבר משקף הבנה גוברת במערכת התכנון והרגולציה בישראל את מורכבותן של ההשפעות הסביבתיות ואת הצורך במתן מענה ממוקד ומבוסס-מתודולוגיה לכל היבט רלוונטי. הרגולטור אינו מסתפק עוד בהצהרות כלליות, אלא דורש ניתוח מעמיק, המבוסס על מדידות, מודלים ומתודולוגיות מקובלות, והצעת פתרונות קונקרטיים. התפתחות זו, המקבילה למגמות דומות בעולם, מחייבת רמה גבוהה יותר של ידע ומומחיות מצד יזמים, מתכננים ויועצים סביבתיים. היא אמנם מעלה את מורכבות הליך הרישוי ואת עלויותיו, אך טומנת בחובה פוטנציאל לשיפור ההגנה על הסביבה ובריאות הציבור ברמת הפרויקט הבודד.
3. תהליך ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה (EIA) בישראל
תהליך הכנת תסקיר השפעה על הסביבה בישראל מוסדר בתקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003. זהו תהליך רב-שלבי, הכולל אינטראקציה בין יזם התכנית, מוסד התכנון הרלוונטי והמשרד להגנת הסביבה. להלן פירוט השלבים המרכזיים בתהליך:
א. שלב המיון (Screening): מתי נדרש תסקיר?
בשלב הראשון נקבע האם התכנית המוצעת מחייבת הכנת תסקיר. התקנות קובעות רשימה של סוגי תכניות המחויבות בתסקיר באופן אוטומטי. אלו כוללות, בין היתר: תחנות כוח, שדות תעופה, נמלים ומעגנות, בתי זיקוק, אתרים לטיפול או סילוק פסולת מסוכנת, תכניות לייבוש שטחים בים או בימה, דרכים ומסילות ברזל הכלולות בתכנית מתאר ארצית.
בנוסף, התקנות מסמיכות את מוסד התכנון לדרוש תסקיר גם עבור סוגי תכניות אחרים, אם לדעתו ביצוע התכנית עלול לגרום "להשפעה ניכרת על הסביבה". קטגוריה זו כוללת, בין היתר: אזורי תעשייה או מלאכה, קווי הולכת חשמל במתח-על או עליון, מרכזי תחבורה, מקומות לאסיפות המוניות, אתרי כרייה או חציבה, מרכזים לחומרים מסוכנים, תכניות החלות באזורים בעלי רגישות סביבתית גבוהה או חשופים למפגעים קיימים.
ההחלטה הסופית לגבי הצורך בתסקיר במקרים אלו מתקבלת על ידי מוסד התכנון, לאחר שקיבל את חוות דעתו של "היועץ הסביבתי" – נציג השר להגנת הסביבה במוסד התכנון. קיימים גם מקרים בהם מוסד התכנון רשאי לפטור מחובת הגשת תסקיר.
ב. שלב קביעת התכולה (Scoping): הכנת הנחיות לתסקיר
לאחר שהוחלט על הצורך בהכנת תסקיר, השלב הבא הוא קביעת תכולתו המדויקת. מוסד התכנון מורה ליועץ הסביבתי להכין הצעת הנחיות לתסקיר. ההנחיות מותאמות לכל תכנית, בהתחשב בסוג הפרויקט, מיקומו, היקפו ורגישות הסביבה. דוגמאות להנחיות ספציפיות שניתנו לפרויקטים שונים ניתן למצוא במסמכים שונים.
ההנחיות קובעות את הנושאים הסביבתיים שייבחנו, המתודולוגיות הנדרשות, החלופות שיש לבחון (כולל "חלופת האפס") , רמת הפירוט ולוחות הזמנים. מוסד התכנון דן בהצעת ההנחיות ומאשר אותן.
ג. שלב הערכת ההשפעות: (Assessment) הכנת התסקיר
האחריות המלאה להכנת התסקיר מוטלת על מגיש התכנית (היזם). לשם כך, היזם שוכר צוות יועצים מקצועיים. צוות זה כולל לרוב "עורך תסקיר" ויועצים מומחים בתחומים הרלוונטיים.
התסקיר נערך בהתאם להנחיות שאושרו וכולל חמישה פרקים סטנדרטיים. עורך התסקיר והיועצים נדרשים לצרף תצהירים חתומים המאשרים את נכונות המידע.
ד. שלב הסקירה והבדיקה: (Review) הגורמים הבודקים
לאחר הגשת התסקיר, הוא עובר סקירה ובדיקה על ידי מספר גורמים:
היועץ הסביבתי: בודק את התאמת התסקיר להנחיות ורשאי לדרוש תיקונים. לאחר מכן בודק את התוכן המקצועי ומגיש למוסד התכנון חוות דעת מפורטת.
מוסד התכנון: מקבל את התסקיר וחוות הדעת, ודן בהם כחלק מהדיון בתכנית. מוסד התכנון מקבל את ההחלטה הסופית לגבי אישור התכנית. הוא רשאי להתייעץ עם גופי מקצוע נוספים (גופי ייעוץ).
הציבור: לאחר שהתכנית מופקדת, הציבור רשאי להגיש התנגדויות מנומקות, ומוסד התכנון מחויב לדון בהן.
ה. שלב קבלת ההחלטות (Decision-making)
בשלב הסופי, מוסד התכנון מקבל החלטה לגבי התכנית, המתבססת על מכלול השיקולים התכנוניים, הכלכליים, החברתיים והסביבתיים. מוסד התכנון יכול להחליט על:
אישור התכנית: כפי שהוגשה.
אישור התכנית בתנאים: הטלת תנאים ומגבלות סביבתיות על ביצוע התכנית, לרוב בהתבסס על המלצות התסקיר. הוראות אלו מעוגנות בתקנון התכנית.
דחיית התכנית: אם נמצא כי השפעותיה השליליות אינן ניתנות למניעה במידה מספקת.
ו. הרשויות המרכזיות המעורבות
מספר רשויות וגופים ממלאים תפקידים מרכזיים בתהליך ה-EIA בישראל:
המשרד להגנת הסביבה: הגוף המקצועי המרכזי, פועל דרך נציגיו ("היועץ הסביבתי") המספקים חוות דעת ומנחים את הכנת התסקירים. אגפים מקצועיים במשרד מספקים הנחיות ומומחיות ספציפית.
מוסדות התכנון: הוועדות השונות – הגופים הסטטוטוריים המקבלים את ההחלטות הסופיות.
מינהל התכנון: אחראי על גיבוש מדיניות התכנון והנחיית מוסדות התכנון.
רשויות וגופים מייעצים: גופים בעלי מומחיות בתחומים ספציפיים, המייעצים למוסדות התכנון ולמשרד להגנת הסביבה. כוללים את רשות הטבע והגנים, הקרן הקיימת לישראל, משרד הבריאות, רשות המים ועוד.
ז. טבלה 2: שלבים וגורמים מרכזיים בתהליך ה-EIA בישראל
שלב בתהליך | תיאור הפעילות המרכזית | גורם אחראי עיקרי | גורמים בודקים/מעורבים נוספים |
מיון (Screening) | קביעה האם נדרש תסקיר | מוסד התכנון | היועץ הסביבתי (משרד להגנ"ס) |
קביעת תכולה (Scoping) | הכנה ואישור הנחיות ספציפיות | מוסד התכנון | היועץ הסביבתי, מגיש התכנית, ועדה מקומית |
הערכת השפעות (Assessment) | הכנת התסקיר | מגיש התכנית (היזם) | יועצים מקצועיים (עורך תסקיר, מומחים) |
סקירה ובדיקה (Review) | בדיקת התאמה להנחיות ותוכן, מתן חוות דעת | היועץ הסביבתי (משרד להגנ"ס) | מוסד התכנון, גופי ייעוץ, הציבור (לאחר הפקדה) |
קבלת החלטות (Decision-making) | דיון בתכנית, בתסקיר ובהתנגדויות; קבלת החלטה סופית | מוסד התכנון | כל הגורמים המעורבים בשלבים הקודמים |
ח. מורכבות תהליכית ופוטנציאל לעיכובים
התהליך המתואר לעיל, על אף היותו מובנה ומפורט בתקנות, כולל נקודות ממשק רבות בין הגורמים השונים. כל שלב בתהליך טומן בחובו פוטנציאל לעיכובים. ניתוח משכי הזמן מצביע על כך שפרקי זמן משמעותיים מושקעים הן על ידי היזם והן על ידי המשרד להגנת הסביבה. הדבר מדגיש את החשיבות של תיאום יעיל ומקצועיות גבוהה כדי שהתהליך יתנהל בצורה חלקה, מבלי לפגוע באיכות הבדיקה. נושא זה עומד במרכז דיונים על אתגרים ורפורמות במערכת התכנון.
4. תוכן, מבנה והנחיות לכתיבת נספחים סביבתיים ותסקירים
א. מבנה ותוכן טיפוסי של תסקיר EIA
תקנות התכנון והבנייה קובעות את המבנה הכללי והתוכן הנדרש מתסקיר השפעה על הסביבה. המבנה המקובל בישראל כולל חמישה פרקים עיקריים:
פרק א': תיאור המצב הקיים (Baseline): מציג תמונה מקיפה של הסביבה לפני תחילת יישום התכנית ויוצר בסיס נתונים להערכת ההשפעות. הפרק כולל תיאור של שימושי קרקע, מערכות אקולוגיות, משאבי טבע, תשתיות קיימות, היבטים פיזיים, חברתיים-כלכליים ומפגעים סביבתיים קיימים.
פרק ב': בחינת חלופות: מוקדש לבחינה והשוואה של חלופות שונות לתכנית המוצעת. חובה לכלול את "חלופת האפס" (אי ביצוע התכנית). בנוסף, יש לבחון חלופות תכנוניות, טכנולוגיות ותפעוליות ריאליות. הפרק מפרט את תהליך בחינת החלופות ומנמק את בחירת החלופה המועדפת.
פרק ג': תיאור התכנית המוצעת: מספק תיאור מפורט של התכנית או הפרויקט בחלופה שנבחרה, כולל כל הפעילויות הצפויות בשלבי ההקמה והתפעול. התיאור כולל מטרות, מרכיבים פיזיים, תהליכים תפעוליים, פליטות צפויות, יצירת פסולת ושפכים, צריכת אנרגיה ומים, תנועה ועבודות פיתוח שטח.
פרק ד': הערכת השפעות סביבתיות ואמצעים למזעורן: לרוב הפרק המרכזי, מנתח באופן שיטתי את ההשפעות הסביבתיות הצפויות מביצוע התכנית , בהתבסס על המצב הקיים ותיאור התכנית. הניתוח כולל זיהוי והערכה של השפעות על כל מרכיבי הסביבה, והצגת אמצעים תכנוניים, טכנולוגיים ותפעוליים למניעה ומזעור ההשפעות השליליות. לעיתים נדרש גם פיצוי על נזקים בלתי נמנעים.
פרק ה': הצעות להוראות התכנית: מתרגם את ממצאי התסקיר והאמצעים למניעת מפגעים להמלצות קונקרטיות להוראות שישולבו בתקנון התכנית המאושרת. הוראות אלו הופכות לחלק מחייב מהתכנית ומבטיחות את יישום האמצעים הסביבתיים הנדרשים. חשיבותו של פרק זה נובעת מכך שהתסקיר עצמו אינו מסמך סטטוטורי מחייב, אלא כלי להערכה; ההוראות שנקבעות בתקנון התכנית הן אלו שמקבלות תוקף חוקי.
בנוסף לחמשת הפרקים, התסקיר כולל בדרך כלל תקציר מנהלים בתחילתו. התקציר נועד לספק למקבלי ההחלטות ולציבור סקירה תמציתית של עיקרי התסקיר.
ב. תוכן נפוץ בנספחים סביבתיים
מבנה ותוכן הנספחים הסביבתיים פחות סטנדרטיים מאלו של תסקיר והם מותאמים לנושא הספציפי ולדרישות הגוף שדרש אותו. עם זאת, נספח סביבתי טיפוסי יכלול בדרך כלל את המרכיבים הבאים:
תיאור המצב הקיים: סקירה ממוקדת של המצב הסביבתי הרלוונטי לנושא הנספח.
תיאור הפעילות המוצעת: פירוט ההיבטים של הפרויקט הרלוונטיים לנושא הנספח.
הערכת השפעות: ניתוח ההשפעות הספציפיות הצפויות בתחום הנספח.
המלצות לאמצעי מניעה/טיפול :הצעה לאמצעים קונקרטיים למניעה או מזעור של ההשפעות השליליות, בהתאם להנחיות ולתקנים הרלוונטיים.
לדוגמה, נספח איכות סביבה לפרויקט התחדשות עירונית עשוי לכלול התייחסות למפגעי רעש ואיכות אוויר וכן לבדיקת פוטנציאל לזיהום קרקע.
ג. הנחיות לכתיבה
הכנת תסקירים ונספחים סביבתיים מחייבת עמידה בסטנדרטים מקצועיים גבוהים:
דרישות כלליות: המסמך חייב לכלול מידע מקצועי מלא, מדויק ועדכני, ולהתבסס על נתונים מהימנים ומתודולוגיות מקובלות. יש להכין את המסמך בהתאם להנחיות הספציפיות שניתנו. ההכנה דורשת לרוב שילוב של צוות מומחים רב-תחומי.
כתיבת תקציר מנהלים (בתסקירים): התקציר צריך להיות תמציתי ובהיר, לסכם את כל הפרקים המרכזיים של התסקיר ולהיות מיועד לקריאה על ידי מקבלי החלטות.
אחריות ותצהירים: האחריות על תוכן התסקיר או הנספח מוטלת על מגיש התכנית ועל עורך המסמך מטעמו. בתסקירים, נדרש לצרף תצהירים חתומים של עורך התסקיר והיועצים המקצועיים.
ד. מידע נדרש ומתודולוגיות נפוצות
הכנת מסמכים סביבתיים נשענת על איסוף מידע ממקורות מגוונים ושימוש במתודולוגיות הערכה מקצועיות:
איסוף נתונים: כולל איסוף מידע קיים ממקורות שונים (תכניות, סקרים, מאגרי מידע ממשלתיים, מפות) וביצוע סקרי שטח ייעודיים.
מתודולוגיות הערכה נפוצות: שימוש נרחב במודלים ממוחשבים (פיזור מזהמי אוויר, רעש, הידרולוגיים, מיקרו-אקלים), סקרי שדה (אקולוגיים, קרקע, רעש, אוויר), הערכת סיכונים, ניתוח חזותי ונופי, והשוואת חלופות באמצעות טבלאות וניתוח רב-קריטריונים.
ה. סטנדרטיזציה מול התאמה ספציפית
הדרישה למבנה אחיד של חמישה פרקים בתסקיר EIA והנחיות כלליות לכתיבה יוצרות רמה מסוימת של סטנדרטיזציה. אחידות זו מקלה על הגורמים הבודקים. עם זאת, התוכן הספציפי של כל תסקיר או נספח, רמת הפירוט והמתודולוגיות נקבעים באופן פרטני לכל פרויקט בהתאם להנחיות הניתנות בשלב ה-Scoping. שילוב זה, של מבנה-על אחיד עם התאמה ספציפית, מחייב גמישות ושיקול דעת מקצועי גבוה.
5. המסגרת החוקית והרגולטורית
הדרישות להכנת נספחים סביבתיים ותסקירי השפעה מעוגנות במסגרת חוקית ורגולטורית מורכבת, הכוללת חקיקה ראשית, חקיקת משנה והנחיות מנהליות.
א. חוק התכנון והבנייה ותקנות ה-EIA
המסגרת הראשית היא חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, הקובע את סמכויות מוסדות התכנון והליכי אישור תכניות והיתרים. סעיפים בחוק מסמיכים להתקין תקנות בנושא תסקירי השפעה.
תקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003 הן הפירוט המרכזי של דרישות ה-EIA. הן כוללות הגדרות, חובת הגשה, פטורים, הליך ההערכה, הנחיות, תוכן התסקיר, הגשה ובדיקה, דיון והחלטה , ואחריות ותצהירים.
ב. חוקים ותקנות סביבתיים נוספים רלוונטיים
בנוסף לחוק התכנון והבנייה ותקנות ה-EIA, הכנת נספחים ותסקירים מתייחסת למגוון רחב של חוקים ותקנות סביבתיים סקטוריאליים:
חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008: מסדיר היתרי פליטה וקובע ערכי איכות אוויר.
חוק המים, התשי"ט-1959: מסדיר את ניהול משק המים והגנה על מקורות.
חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993: מסדיר טיפול, אחסון ושינוע חומ"ס.
חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992: מגדיר מפגעים סביבתיים.
תקנות למניעת מפגעים (רעש): קובעות ערכי סף למפלסי רעש.
חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004: קובע כללים להגנה על החוף והים.
חוק גנים לאומיים ושמורות טבע: מסדיר הגנה על שטחי טבע.
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968: קובע תנאים סביבתיים לרישיון עסק.
חוקים ותקנות בנושא פסולת: מסדירים טיפול בסוגי פסולת שונים.
ג. הנחיות המשרד להגנת הסביבה ומינהל התכנון
רובד נוסף הן ההנחיות המנהליות מהגופים המקצועיים:
הנחיות המשרד להגנת הסביבה: מפורסמות באופן שוטף ומהוות בסיס מקצועי להכנת תסקירים ונספחים, וקובעות מתודולוגיות, ערכי סף ודרישות דיווח. דוגמאות כוללות הנחיות לסקרי קרקע, איכות אוויר, רעש, זיהום אור ועוד. הנחיות אלו מתעדכנות ומשמשות בסיס להנחיות הפרטניות לכל תסקיר.
הנחיות מינהל התכנון: מפרסם הנחיות כלליות ומדיניות המשפיעות על ההערכה הסביבתית, כמו הנחיות לנספחי תכן להיתר, נספח נופי-סביבתי , תכנון משמר נגר עילי או טיפול בקרקעות מזוהמות.
ד. טבלה 3: חקיקה ותקנות מרכזיות המסדירות נספחים ותסקירים סביבתיים
שם החוק/התקנה | שנה | עיקרי ההוראות הרלוונטיות לנספחים/תסקירים | סוגי המסמכים המושפעים |
חוק התכנון והבנייה | 1965 | מסגרת ראשית להליכי תכנון ורישוי; מסמיך להתקין תקנות EIA. | תסקירים, נספחים (כחלק מהיתר/תכנית) |
תקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה) | 2003 | פירוט חובת הגשה, הליך, תוכן ובדיקה של EIA. | תסקיר השפעה על הסביבה (EIA) |
חוק אוויר נקי | 2008 | קובע ערכי איכות אוויר ופליטה, דרישות היתר פליטה, ניטור. | תסקירים, נספחי איכות אוויר |
חוק המים | 1959 | מסדיר הגנה על מקורות מים ומניעת זיהומם. | תסקירים, נספחי מים וניקוז, הידרולוגיים |
חוק החומרים המסוכנים | 1993 | מסדיר טיפול בחומ"ס, דורש היתר רעלים. | תסקירים, נספחי חומ"ס |
חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) | 1992 | מגדיר מפגעים סביבתיים (רעש, ריח, זיהום וכו'). | תסקירים, נספחי רעש, נספחי ריח |
תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) | 1990 | קובעות ערכי סף לרעש מותר. | תסקירים, נספחי רעש |
תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) | 1992 | קובעות איסורים ודרישות למניעת רעש. | תסקירים, נספחי רעש |
חוק שמירת הסביבה החופית | 2004 | מגביל פיתוח בסביבה החופית. | תסקירים ונספחים לפרויקטים בחוף |
חוק רישוי עסקים | 1968 | קובע תנאים סביבתיים לרישיון עסק. | נספחים סביבתיים (לעיתים נדרשים לרישיון) |
חוקים ותקנות פסולת (אריזות, אלקטרונית, בניין, חומ"ס) | שונים | מסדירים טיפול בסוגי פסולת שונים. | תסקירים, נספחי פסולת |
ה. מורכבות המסגרת החוקית
המסגרת החוקית והרגולטורית הנוגעת להערכות סביבתיות בישראל היא מורכבת ורב-שכבתית. היא מחייבת היכרות מעמיקה עם כלל הדרישות הרלוונטיות לפרויקט ספציפי. תפקידו של היועץ הסביבתי הופך להיות גם תפקיד של אינטגרטור, המרכז ומטמיע את מכלול הדרישות הסביבתיות בתכנון.
6. דוגמאות וניתוח מקרים מישראל
א. סקירת פרויקטים מייצגים שנדרשו להם תסקירים/נספחים
הדרישה להכנת תסקיר או נספחים סביבתיים חלה על מגוון רחב של פרויקטים, המשקף הכרה בפוטנציאל ההשפעה הסביבתית שלהם.
תשתיות תחבורה: כבישים, רכבות, שדות תעופה, נמלים ומעגנות דורשים הערכה סביבתית המתמקדת בהשפעות כמו רעש, איכות אוויר, אקולוגיה, נוף וניקוז.
תשתיות אנרגיה: תחנות כוח וקווי הולכת אנרגיה מחייבים תסקיר המתמקד בפליטות, בריאות הציבור, שימוש במים, רעש, נוף וקרינה (בקווי חשמל). גם אנרגיה מתחדשת דורשת הערכה.
תעשייה וכרייה: הקמת אזורי תעשייה ומפעלים דורשת בחינת השפעות מצטברות על אוויר, מים, קרקע, רעש וסיכונים מחומ"ס. כרייה וחציבה דורשת הערכה של פגיעה נופית, זיהום אוויר, רעש ושיקום.
טיפול בפסולת ושפכים: אתרי פסולת ומכוני טיהור שפכים מחייבים תסקירים הבוחנים סיכונים לזיהום קרקע ומים, זיהום אוויר, רעש ותנועה.
פיתוח עירוני: פרויקטי בינוי גדולים והתחדשות עירונית עשויים להידרש לנספחים סביבתיים או תסקירים, הבוחנים השפעות על תשתיות, תנועה, רעש, אוויר, שטחים פתוחים וניקוז.
פרויקטים ימיים: ייבוש שטחים, מתקני התפלה וחקלאות ימית דורשים הערכה סביבתית, בדגש על השפעות על הסביבה הימית והחופית.
היקף הדרישות משתנה בהתאם לגודל הפרויקט, מיקומו ורגישותו הסביבתית.
ב. ניתוח השפעת המסמכים הסביבתיים על תכנון וביצוע
לתסקירים ולנספחים הסביבתיים יש השפעה ניכרת על תהליכי התכנון והביצוע של פרויקטים:
שיפור קבלת ההחלטות: מספקים בסיס מידע מקצועי המאפשר למוסדות התכנון לקבל החלטות מושכלות יותר.
שינויים בתכנון: ממצאי המסמכים יכולים להוביל לשינויים מהותיים בתכנון המקורי, כולל שינויים במיקום, טכנולוגיה או הוספת אמצעים למניעת מפגעים.
הטלת תנאים ומגבלות: מובילים לעיתים קרובות להטלת תנאים ומגבלות ספציפיות בהיתר או בתקנון התכנית, המבטיחים יישום האמצעים למניעת מפגעים.
דחיית פרויקטים: במקרים של פגיעה סביבתית חמורה, ממצאי התסקיר יכולים להוביל לדחיית הפרויקט.
השפעה על לוחות זמנים ועלויות: תהליך ההערכה מוסיף זמן ועלויות לתהליך התכנון והרישוי, הכוללות שכר יועצים, סקרים ויישום אמצעים.
לסיכום, תסקירים ונספחים סביבתיים מהווים כלי משמעותי המשפיע על עיצובם של פרויקטים רבים, במטרה לאזן בין צורכי הפיתוח לבין הצורך בהגנה על הסביבה.
7. אתגרים, יעילות והשפעה על קבלת החלטות
מערכת ההערכה הסביבתית בישראל מתמודדת עם אתגרים המשפיעים על יעילותה והשפעתה.
א. אתגרים בהכנה, בבדיקה ובאישור המסמכים
מורכבות, עלויות ומשאבים: הכנת תסקיר היא משימה מורכבת הדורשת ידע רב-תחומי ומשאבים ניכרים מהיזם ומהגופים הבודקים.
לוחות זמנים ממושכים: התהליך עלול להיות ארוך וממושך ומהווה גורם מעכב.
איכות הבדיקה וניגוד עניינים: קיים חשש שהבדיקה אינה תמיד מקיפה, ועובדת היות היזם המממן מעוררת חשש לניגוד עניינים.
קונפליקטים ואינטרסים מנוגדים: תהליכי תכנון כרוכים בקונפליקטים בין צורכי פיתוח להגנה על הסביבה, וההערכה הסביבתית היא זירה מרכזית לכך.
היעדר ראייה אסטרטגית (SEA): היעדר שימוש מספק בכלי SEA מקשה על בחינת השפעות מצטברות וקידום תכנון בר-קיימא בראייה כוללת.
קשיי אינטגרציה של היבטים חדשים: המערכת מתקשה לשלב באופן שיטתי היבטים חדשים כמו הערכת השפעות על בריאות הציבור (HIA) או שינויי אקלים.
אכיפה ופיקוח: קיימים אתגרים באכיפת הוראות סביבתיות בשלבי הביצוע והתפעול.
ב. הערכת יעילות המנגנון בהגנה על הסביבה
תסקיר ההשפעה על הסביבה נחשב לכלי מרכזי וחשוב במערך ההגנה על הסביבה בישראל.
תרומה חיובית: הדרישה להערכה סביבתית תורמת להטמעת שיקולים סביבתיים בתכנון, למניעה או מזעור נזקים ולהגנה על ערכי טבע ונוף.
מגבלות: יעילות המנגנון אינה מובטחת תמיד בשל חששות לגבי איכות הבדיקה וניגוד העניינים. היעדר מסגרת SEA מגביל את ההתמודדות עם בעיות רחבות היקף. לעיתים התהליך נתפס כנטל בירוקרטי.
ג. השפעה על קבלת החלטות
תסקירים ונספחים סביבתיים ממלאים תפקיד חשוב בקבלת ההחלטות:
אספקת מידע: מספקים מידע חיוני, מפורט ומבוסס-מקצועית.
השפעה על ההחלטה: מאפשרים קבלת החלטות מושכלת יותר ויכולים להוביל לדחייה, שינויים או הטלת תנאים סביבתיים.
שקיפות ומעורבות ציבורית: מגבירים את השקיפות ומאפשרים לציבור להשפיע.
ד. המתח המובנה במערכת
בלב האתגרים ניצב מתח מובנה: מצד אחד, המסמך אמור להיות הערכה אובייקטיבית ומקצועית, ומצד שני, הוא מוכן וממומן על ידי היזם בעל אינטרס בקידום הפרויקט. מתח זה, בשילוב לחצים לייעול והיעדר מסגרתSEA , יוצר סביבה שעלולה להוביל ללחץ על עורכי המסמכים. יעילות המערכת תלויה ביכולתם ובחוסנם של הגורמים הבודקים לאתגר את הממצאים ולהבטיח שההחלטות מאזנות כראוי בין פיתוח להגנה על הסביבה ובריאות הציבור.
8. מגמות עכשוויות ועתידיות בהערכה סביבתית בישראל
תחום ההערכה הסביבתית בישראל נמצא בתהליך התפתחות והתאמה לאתגרים חדשים.
א. שינויים חקיקתיים ורפורמות מוצעות
רפורמת הרישוי הסביבתי האחוד: מקודמת לאיחוד היתרים סביבתיים תחת מסגרת אחת, במטרה לשפר סטנדרטים ולהפחית בירוקרטיה.
שינויים בחוק התכנון והבנייה: הצעות לייעול וקיצור הליכי תכנון מעוררות חשש מפגיעה באיכות הבדיקות הסביבתיות והבריאותיות.
שילוב תסקיר השפעה על הבריאות (HIA): מגמה גוברת של הכרה בצורך לשלב HIA בתכנון. הוגשו הצעות חוק ונעשים בפועל הערכות כאלו, אך טרם גובשה מסגרת חוקית מחייבת.
חוק האקלים: כולל התייחסות עתידית לתסקיר השפעה אקלימית, אך פירוט הדרישה נדחה.
ב. התפתחות מתודולוגיות והרחבת ההערכה
הערכה סביבתית אסטרטגית (SEA): הכרה גוברת בחשיבות SEA לבחינת חלופות והשפעות מצטברות ברמה אסטרטגית, אך הכלי עדיין אינו מיושם באופן נרחב.
התמקדות בנושאים חדשים/מורחבים: ההערכה מתרחבת לכלול שינויי אקלים (מיטיגציה והיערכות), מגוון ביולוגי ושירותי מערכת אקולוגית, זיהום אור, ובנייה ירוקה וקיימות.
שימוש בכלים טכנולוגיים: התפתחות טכנולוגיות מידע מאפשרת שימוש נרחב בכלים מתקדמים כמו מערכות מידע גיאוגרפי (GIS) ומאגרי מידע מקוונים, המשפרים את הנגישות למידע ומאפשרים ניתוחים מבוססים יותר.
ג. הדיכוטומיה במגמות הנוכחיות
בחינת המגמות חושפת דיכוטומיה: מצד אחד, מגמה של הרחבת והעמקת ההערכה הסביבתית ודרישה לשימוש במתודולוגיות מתקדמות ובחינה אסטרטגית. מגמה זו משקפת הבנה גוברת של הקשרים המורכבים בין פיתוח, סביבה ובריאות.
מצד שני, קיימים לחצים לייעל, לפשט ולקצר את הליכי התכנון, מתוך רצון לעודד פיתוח. חלק מהרפורמות המוצעות מעוררות חשש שיבואו על חשבון איכות הבדיקות.
עתידה של ההערכה הסביבתית תלוי באיזון שיימצא בין שתי מגמות אלו. האתגר המרכזי הוא לשלב את ההיבטים החדשים הנדרשים להערכה אפקטיבית, תוך ייעול התהליכים, מבלי להתפשר על איכות ההגנה על הסביבה ובריאות הציבור לטווח הארוך.
Commentaires