פורסם במקור (בהרחבה) במגזין MoniTour ע"י נדב שדה
במקומות רבים בעולם, ניתן לראות כיצד משפיעה התיירות על התושבים המקומיים, הן לטובה והן לרעה. כדוגמה טובה לעניין זה ניתן לתת את "טרק האנאפורנה" המפורסם בנפאל. הרי האנאפורנה, הם חלק מרכס ההימלאיה ומהווים מרכז לתיירות הרפתקה: טרקים רגליים, רכיבה על אופניים, ראפטינג וכו'. אזור האנאפורנה מתאפיין באוכלוסייה כפרית ענייה, המרוחקת מערים גדולות ותשתיות מודרניות. בשנים האחרונות, הביאה העלייה בפופולאריות של הטרק לפיתוח מוגבר של תשתיות באזור ובעיקר כבישים. בנוסף, הביא גל התיירים והמחסור בתשתיות לבעיות סביבתיות כגון זיהום השביל וסביבתו באשפה שמביאים התיירים (למשל בקבוקי פלסטיק) וכריתה מוגברת של עצי היער לצורך הסקה, בישול ומקלחות חמות לתיירים (מה שגורם לזיהום אוויר וגלישות קרקע).
אחת הבעיות העיקריות שנובעת מפיתוח התשתיות ובראשן התקדמות הכביש, היא היעלמות עתידית של הטרק. הצורך הגובר בהעלאת אספקה להרים והצורך המובן של התושבים המקומיים להנגיש את הכפרים אל הערים הגדולות, הופך את שבילי ההליכה היפים לדרכי עפר עליהן דוהרים ג'יפים ונסלל אספלט שחור. משנה לשנה מתקצר אורך מסלול ההליכה ומעמיד את המקומיים בדילמה של שימור מול פיתוח - הבאת הקדמה ואובדן עתידי של מקור פרנסתם העיקרי או הצמדות למסורת ולפרנסה המוכרת?.
בדילמות כאלה עוסק תכנון בר קיימא ותכנית אב לתיירות או פרוגרמה תיירותית מסודרת, שתיעשה בשיתוף עם האוכלוסייה המקומית ובתמיכת השלטון, תוכלנה לשמור על הקיים בצד פיתוח מושכל.
המאמר המלא הופיע במגזין MoniTour, ניתן לקרוא בקישור הזה
